(אבל לפני הכול תזכרו – לא כל ליקוי בלמידה הוא לקות למידה)
בין אם כבר עשיתם לילד אבחון, או שאתם מתלבטים בנוגע לכך, חשוב להכיר את 5 הבעיות המרכזיות עם אבחון פסיכודידקטי להבין אם באמת האבחון נותן לכם את הפתרון הרצוי עבור הילד שלכם.
בשנים האחרונות פגשתי מאות ילדים שאובחנו עם לקויות למידה מסוגים שונים. דיסלקציה, דיסקלקוליה, דיסגרפיה, סובל מבעיה רגשית, לקוי למידה ועוד. לאחר שעברתי על מספר רב של אבחונים הבחנתי שישנם 5 פגמים עיקריים שחשוב שההורים יכירו בנוגע לאבחון שעשו או שהם מתכננים לעשות לילד שלהם.
- האבחון לא מנסח את הקושי המרכזי של הילד בצורה שמובילה לפתרון.
למרות שרוב המאבחנים לא יאהבו את ההשוואה הבאה שאעשה, היא מעבירה את המסר בקלות:נניח שהרכב שלך היה מפסיק לנסוע והיית מכניס אותו למוסך – בסוף הבדיקה המוסכניק ניגש אליך וקובע: לרכב יש "לקות נסיעה".
את זה אנחנו כבר יודעים – בגלל זה הבאנו אותו למוסך.
אנחנו רוצים לדעת האם זו בעיה במנוע, במערכת הדלק, בחשמל של הרכב ומה שיותר חשוב – איך מטפלים בבעיה כדי שהרכב יחזור לנסוע.
אם המוסכניק היה אומר, תשמע, אין מה לעשות. לרכב יש בעיה וצריך לתת לו הקלות. הנה ההמלצות שלי:
אל תסע מחוץ לעיר
אל תסע כל כך מהר (עדיף לא מעל 60)
תן לו הארכת זמן בנסיעות
מה הייתם חושבים על המוסכניק הזה? יצא צדיק? כנראה שלא!עכשיו, ברור שילד ורכב הם שני דברים שונים.
אבל לעומת שיטת האבחון והטיפול ברכב, שיטת האבחון והטיפול בילדים שלנו היא שלקויה – לא הילדים.
שיטת האבחון קוראת לקושי בשם כללי מאוד. כזה שלא פותח פתח לפתרון. "לקות למידה", "דיסגרפיה", "דיסלקציה", "דיסקלקוליה".האם זה עוזר לי או לילד לדעת שיש לי "דיסקלקוליה"? ואיך בדיוק יודעים שיש לו את זה? זה אולי מלחיץ אותי אבל לא פותר לי את הבעיה. (אגב, הגיעו אלי עשרות ילדים שאובחנו עם דיסקלקוליה והקושי המרכזי לקדם אותם היה שהם "ידעו שיש להם בעיה". אחרי שהתגברנו על זה הם למדו חשבון בצורה מעולה וחלקם אפילו הוציא ציונים גבוהים מאוד ב–4 ו–5 יחידות במתמטיקה).מה זה עוזר שאומרים שלילד יש "לקות למידה" אם לא אומרים לי איך בדיוק מטפלים בלקות הזאת.
"אה… אבירם, אתה מטעה את כולם.
זה לא נכון – בסוף האבחון יש המלצות מדויקות לכל ילד"
אז זהו שזו בדיוק הבעיה השנייה עם אבחונים: - ההמלצות הן כמעט זהות לכולם.
בסוף האבחון תקבלו דו"ח מסכם.
חבילה עבה של דפים עם כל המבחנים שעשו לילד
והמדדים שקיבל בהשוואה לנורמל.
האמת היא שחוץ מהמאבחנים, אף אחד,
אבל אף אחד, לא יודע לקרוא את הדו"ח הזה.
לא המורים ובטח לא ההורים.
בפועל, אף אחד גם לא באמת קורא את זה.
מה שכן קריא וברור זה רשימת ההמלצות בסוף האבחון.
הבעיה עם רשימת ההמלצות הזו היא שהן כמעט תמיד אותן המלצות לכולם!כן, אם לקחת את הילד שלך לאבחון אלו ההמלצות שנתנו לו (ולכל שאר הילדים)- תוספת זמן במבחנים
- פתור מלוח כפל, שימוש במחשבון
- אין צורך לקפוץ שכתבתי "פתור" במקום "פטור", למה לי לא מגיעה תעלמות משגיאות כתיב? עוד המלצה שגרתית
- שימוש במילון באנגלית
- שישב קרוב למורה (אין כבר מקום ליד המורה, כל המאובחנים הקודמים יושבים לידה)
- אם הילד מתקשה בקריאה הוא יקבל גם הקראה במבחנים
- ולקינוח, כמעט לכולם ממליצים על הוראה מתקנת, הדרכת הורים וטיפול רגשי
הנה, קיבלת את כל ההמלצות בלי להוציא שקל על אבחון. כמעט קופי פייסט!
האבחונים נותנים לכל הילדים את אותן התאמות שהן למעשה הקלות – במקום אבחנה מדויקת, כלים והצעות לשיפור יכולות.
ולמה זה גורם? הנה הבעיה השלישית. - במקרים רבים – האבחון באמת עושה להורים סדר אלא מבלבל אותם!
אחרי כל ההמלצות – איך יודעים ממה מתחילים?
מה יותר חשוב? מה באמת יפתור את הקשיים?
האם קודם הוראה מתקנת? אולי טיפול רגשי חשוב יותר?
ומה סוג הטיפול המתאים? פסיכולוג? תרפיה באמנות? רכיבה טיפולית? אימון?
רגע, אולי בעצם הדרכת הורים תפתור את הבעיה?
האם צריך הכול במקביל? ואם כן האם זה יעמיס על הילד?
האמת, כשאין תשובה ברורה מה הבעיה – אין תשובה ברורה מה הפתרון או הטיפול.
אבל יש עוד המלצה אחת ששכחנו, והיא מובילה לבעיה מספר 4. - המלצה אחת נוספת ששכחנו
ברבים מהאבחונים ישנה המלצה נוספת:
לעיתים קרובות היא מופיעה ראשונה. לבדוק את הקשב והריכוז!
ולמה זו בעיה?זה מוביל אותנו לאבחון נוסף, הפעם אצל רופא. אבל שלא תטעו, גם כאן האבחון הוא כללי מאוד ופופולרי מאוד: "הפרעת הקשב והריכוז". אבחנה מלחיצה שמובילה בקלות ובמהירות למרשם (ריטלין, פוקלין, אטנט, קונצרטה ויואנס ובטח ועוד כמה "תרופות" ששכחתי שמשתתפות בחגיגה).אבל יש עוד בעיה נסתרת אחת וכנראה הגדולה מכולם. את הפגם הזה אנסח בשאלה: - האם קרה לכם שלקחתם את הילד וגילו ש–"אין לו לקות למידה?"
אם כל מי שנשלח לאבחון יוצא עם תוצאה דומה: "לקות למידה" והמלצות דומות אז בשביל מה צריך את האבחון?
אם כך, מדוע מחייבים את ההורים לשלוח את הילד לאבחון כדי לקבל עזרה בבית הספר?
כנראה שיש לכך סיבה טובה – אשמח לשמוע מה דעתכם יכולה להיות הסיבה לכך?
הערה לסיום:
כן, רוב ההורים שיקראו את זה יסכימו.
חלק מהמורים גם יסכימו.
אבל רוב המאבחנים לצערי לא יסכימו ויגידו שזה שטויות.
כן, לצערי גם התשובות על המאמר הזה כבר ידועות מראש – בדיוק כמו ההמלצות של האבחונים.
ועוד הערה לסיום:
אחרי 20 שנה בתחום החינוך, ראיתי הרבה יותר ליקויים בהוראה שמובילים לליקויים בלמידה.
אי אפשר להתכחש לעובדה שיש ילדים שיותר קשה להם מאחרים בלימודים. כאלו שיותר מתקשים ללמוד לקרוא, כאלו שחשבון זה לא הצד החזק שלהם, כאלו ששפה שנייה היא קשה להם. זה טבעי. לכל אחד ישנם תחומים בהם הוא חזק וכאלו שבהם הוא חלש. הרוב הגדול מסוגל למרות הכול ללמוד כל דבר אם מלמדים אותו איך ללמוד ואם משפרים את היכולת שלו לקלוט מידע. ולכך יש שיטות.
חולשה בתחום מסוים לא הופכת את האדם ל'לקוי' או לבעל 'פגם מוחי' כלשהו למרות שכך בדיוק מוגדרת 'לקות למידה'. בדיוק כשם שמישהו שאינו מוכשר בציור הוא לא 'לקוי אומנות' כך גם מי שחלש בחשבון הוא לא 'דיסקלקול'. עצם המחשבה שמישהו לא מסוגל, או לקוי, או 'לא יתפוס' מובילה לפחות מאמץ, פחות השתפרות, פחות מוטיבציה. אבל זה כבר נושא למאמר נוסף.
במקום התאמות והקלות אני מאמין גדול בשיפור יכולות. בעיני זו הדרך האמיתית להתקדמות.